עץ משפחתי של הרפגון בסוף יום המחזה

דף מיומנו של הרפגון, סוף יום המחזה.

הרפגון מתלבט אם להישאר ער ולכתוב לאור נרות ובסוף מחליט שכן

הה, יומי, מי היה מאמין שדבר כזה יכול לקרות. מי היה מאמין. ולחשוב שרק הבוקר ישבתי בשולחן האוכל וכתבתי שבסוף היום אני ןמריאן מתארסים. אבל פרה, פרה. כל דבר בעיתו. לאחר שכתבתי בבוקר וגירשתי את לפלש הנבל והגנב פגשתי באליז וקלאנט. סוף, סוף להעיר לו על הבזבזנות הרבה שלו. אחר כך סיפרתי לו על אירוסי הקרובים. כשאני מעמיק בכך, כשסיפרתי קלאנט חש ברע לפתע ופרש מהשיחה. כנראה אהבתו למריאן היא הסיבה. אחר כך רבתי עם אליז לגבי אירוסיה למר אמסלם. מה שמוזר הוא שולר הסכים איתי כששאלנו אותו מי צודק. טוב נו את יומי במפורט אוכל לספר אחר כך. הסיבה שהחלטתי להשאיר את הנר דולק קרתה מאוחר יותר בערב וקצת לפני כן. בתחילת הערב גיליתי שהקופה שלי עם הכסף נגנבה ממקום המסתור. הייתי חסר אונים, לא ידעתי מה לעשות, אפילו האשמתי את עצמי בעניין. בדרך חזרה הקצין ניסה להרגיע אותי. הראשון שגבנו ממנו עדות היה מר ז'ק. הוא האשים את ולר בעניין והאמת היא שהאמנתי לו. הרי הוא תיאר אותה אחת לאחת. הוא אפילו אמר שמצא את ולר באזור הנכון. כל אחד היה יכול לתת בו אמון. וולר, כל דבר שהוא הוציא מפיו התקשר לגנבה. הוא אפילו הודה רק לגבי דבר אחר. לבסוף התברר שהוא התוודה על אהבתו לאליז, אבל אחר כך כרה דבר מוזר ביותר. באתחלה לא ממש הבנתי אבל עם הזמן התחלתי לקלוט. מה שקרה זה שכנראה במהלך המלחמה מר אמסלם, שאז קראו דון תומס ד'אלבורסי, ברח בסירה עם אשתו וילדיו מנאפולי לפני 16 שנים. הסירה נספתה בים והוא חשב שהוא הניצול היחיד. אבל בעצם בנו נצל על ידי אחד המשרתים וגדל להיות ולר. בנוסף הערב הוא נוכח לדעת כי גם אשתו וביתו שהן בעצם מריאן ואימה נצלו כשנאספו על ידי שודדי ים ולאחר 10 שנים יצאו לחופשי. מי היה מאמין. איזו תסבוכת משונה. כבר 16 שנה הם חיים במחשבה שהמקורבים שלהם מתים. לפחות להם היה מזל. בסופו של דבר הם התאחדו אבל אני אי לי תקווה. ראיתי אותה נקברת. לא נורא. לא גמרתי את הסיפור. לבסוף קלאנט נכנס ואמר שהוא מחזיק בקופה אבל תמורתה הוא רוצה את מריאן לאישה. בסופו של יום אני קבלתי את קופתי; אליז את ולר; קלאנט את מריאן; מר אנסלם את אשתו; והאלמנה העשירה, בכלל לא היגיעה. ליל מנוחה.

סוף תמונה 5 עד תחילת תמונה 7, מערכה 4

(בקול) מוחל על כל המתנות הללו.

הרפגון בדרך למחבוא הקופה.

איך הוא מעז. מריאן היא שלי והאירוסים הערב יוכיחו זאת. אני עוד הראה לנבל הקטן. ולחשוב שהתכוונתי לסלוח לו על כך שניסה לגזול ממני את כספי. אחת, שתים, שלוש, ארבע. אף אחד באזור. מה?! הכיצד זה התכן הנחתי אותה פה. 

(תמונה 7) גנבה! גנבה! תפסו את הרשע!..... ואם אינני מוצא את כספי אני תולה את עצמי אחר כך. 

בין סוף מערכה 4 לתחילת מערכה 5, הרפגון בדרך למשטרה.

אסון, מה אני אעשה. כל הכסף היקר שלי. אבל מי, מי הוא הגנב הארור, נבל הנבלים, נושך הנושכים. לתליה, ישר לתליה. אבל את מי. לכל אחד יש מניע סביר. אולי זו מרת קלוד. כל היום היא עקבה אחרי כבר מהבוקר. או למרלוש שניסה להביא עלי את מותי מקודם. גם מר ז'ק היה גס רוח ודיבר עלי מילים לא נאותות. זהו זה! זו קנוניה של כל המשרתים. איך הם מעיזים. כל כך הרבה שנים הם אצלי וכך הם גומלים לי. אולי בעצם אלו היו בני, הרי אליז לא מעוניינת באירוסים למר אנסלם ולאחר כל היום הזה עמדותיו של קלאנט כלפי וכלפי כספי ברורים. מי היה מאמין. שני צאצאי היחידים בוגדים בי בצורה שכזו. גם פרוזין הראתה חשקים לכספי. אך כל העולם נגדי וכל תכולתו גנב את כספי. הינה היא תחנת המשטרה.

הרפגון נכנס ופוגש בקצין. תחילת מערכה 5

הרפגון: גנבו ממני קופה בעלת תכולה של 30 אלף פרנקים אדוני הקצין.

הקצין: סמוך עלי ועל דאגה. מלאכתי היא ואני רגיל בה......

מחשבותיו של הרפגון מסוף תמונה 3 עד תחילת תמונה 5 במערכה 2

(בקול) חכי קצת. מיד אני שב לדבר אתך.

(לעצמו) מעניין לעניין כדאי להעיף עין ולראות מה שלום הכסף.

(מחשבותיו) מי היה מאמין, בשר מבשרי מנשה לגנוב ממני. בני היחיד, איך הוא מעז. אחת, שתים, שלוש, ארבע. הינה היא אבן מספר 4. אין אף אחד בסביבה. מצוין, הקופה במקום, עכשיו לספור. אה-הה, ידעתי שהיא עוקבת אחרי (הרפגון מבחין במרת קלוד). עושה עצמה שוטפת כלים כשלמעשה היא בוחנת כל צעד ותנועה שלי. מה אני אעשה. נפלא, הספסל. טוב נו, אנוח קצת. מזל שנפגשתי עם מר סימון, עוד הייתי נותן לו שוב את הכסף והרכוש מבלי לברר למי. בתך הילד הזה בחובות מההימורים שלו. למזלו שידכתי לו אישה עשירה ומעוד מבוגרת, כך שיש סיכוי שהיא תמות בקרוב ואז הוא יקבל את כספה. לאחר שהודעתי לאליז שהאירוסים התקיימו היום אני מחויב. היא לו תצליח לחמוק מזה. אני הגיד לה מה לעשות וזה סופי. כולם מסכמים איתי. הזמן מתקדם והיא לא נהיית צעירה יותר. אם אחכה  יותר מדי היא כבר לא תהיה מושכת יותר ואני אצטרך לממנה עד סוף חיי. מזל שהתחמקתי מהנדוניה הזו. מצד אחד לא אצטרך לשלם ומצד שני אקבל מהאלמנה. חבל שמריאן היפה חסרת כל. אילו רק היה לה משהוא זה היה מושלם. אם כבר מדברים על שידוכים פרוזין מחכה לי. שוב הנוכל הזה, הוא בטח מבלבל לה את המוח. הוא קלת שאני מגיע, מזלו שברח.

(לעצמו) הכול על מקומו. 

(בקול) ובכן? מה חדש, פרוזין? 

בוקר יום המחזה, יומנו של הרפגון.

בוקר יום המחזה.  

אני כבר לא יודע מה לעשות, אני חושב שאני משתגע, כולם גונבים ממני. בני, משרתיהם ומשרתי. בעוד אני כותב, הנוכל, משרתו של קליאנט, עומד מחוץ לבית וממתין. אני נשבע, יום אחד אני אתפוס אותו ואשלח אותו לתליה, הנבל בן בלייעל הזה. זאת לא הבעיה היחידה שלי. אתמול, סופסוף קיבלתי את כספי. כבר חשבתי שאני לא אזכה לראותו. מי היה מאמין ש- 21 אלף פרנקים יכולים להפוך ל- 30 אלף. מכיוון שכבר היה ערב קברתי אותו בגן, בתוך הקופה האפורה שהייתה על השידה שליד המיטה שלי. מהרגע בו פקחתי את עיניי כבר בדקתי אותה שלוש פעמים. בפעם הראשונה עוד הייתי לבוש בכותונת הלילה. מרת קלוד הבחינה בי ושאלה במה עסקתי. סאני מרוב בהלה לא ידעתי מה לומר. אבל מהר התעשתי ואמרתי שאין אלו ענייניה. אני חושב שהיא מתחילה לחשוד במשהו. לא נורא, אני אחשוב על משהו אחר כך, מה שכן חשוב הוא שהיום אני נפגש שוב עם פרוזין כדי לאשר סופית את האירוסים שלי ושל בני. אם התמזל מזלי עוד היום זה יקרה. מריאן היפה, מאז אשתי המנוחה לא חשקתי כך באישה. מה זה, נדמה לי שהוא הכניס משהו לכיסיו, נושך נשך, היום לתליה.

הרפגון יוצא מביתו ומתחילה התמונה השנייה במערכה הראשונה. 

דף מיומנו של הרפגון

(שעה 12:00 בצהרים, יום אקראי)

הה, איזה יום עבר עלי, ולחשוב שהוא רק בשיאו. בתחילת היום, התעוררתי למשמע קולות היסטריה. איבון שבר את רגלו. איזה כסיל שובר את רגלו בזמן שהוא עולה במדרגות. אז המדרגה הייתה קצת רופפת, זו לו סיבה להחליף אותה. איזה בזבוז. כל ארוחת הבוקר שלי הייתה מרוחה על השטיח. עכשיו אני צריך לשלם כסף בכדי לתקן את המדרגה ולחפש משרת חדש. לסטי, טיפש, בן בליעל. מה אני עושה? מה אני עו

(לאחר 6 שעות)

הה איזה יום עבר עלי, אם בתחילתו הוא היה נורא אז עכשיו הוא פשוט נפלא. מקדם כשכתבתי פתאום נכנס איזה איש בשם ולר ושאל אם יש פה איזו משרה פנויה. הוא אמר לי שהוא שימש כמשרת באיזה בית אצולה בנאפולי או משהו כזה ושהוא ברח משם בזמן המלחמה ומאז הוא עובד במשרות מזדמנות. למה אכפת, הוא לא דרש הרבה. אני מיד הסכמתי למה הוא לא דרש הרבה רק הבריות יודעות למה. רגע אולי בעצם הוא מנשבה לגנוב את הוני. בן בליעל, נושך נשך, הוא בתך עובד עם איבון אחרת איך הוא ידע כל כך מהר שהתפנתה פה משרה. אני אגיד מחר בבוקר למשרתים לשים עליו עין ואם הוא יעשה דבר אחד חשוד, ישר לטליה.

הה, לא משנה אחר כך מר סימון מצא משהוא שיסכים לעסקה. הבאתי לו 21 אלף פרנק ובקרוב הוא יהפוך אותם לשלושים אלף. טוב, אני חייב לסיים הנר כבר דולק מספיק זמן, חבל עליו.